<h1>שו"ת מהר"ם מרוטנבורג — (ברלין) סימן ל"ג</h1>
<h2>דף נב:</h2>
ולענין יציאת קבורתה שהוליכתה למקום אחר והבעל אומר דעתי הי' לקברה בעירינו שיש כמו כן בה בית הקברות אם יש ממשפחתה של המתה או מבני משפחתו שמוליכי' אותם לקוברם במקום שהיא קבורה שם גם הוא חייב להוליכה שם כדאמר בפ' נערה [מ"ח ע"א] מי שהלך למדה"י ומתה אשתו ב"ד יורדי' לנכסיו וקוברי' אותה לפי כבודו ופריך לפי כבודו ולא לפי כבודה אימא אף לפי כבודו וזהו כבודה להיות נקברת אצל קרוביה כדתנן בפ' יש בכור [נ"ב ע"ב] ומייתי' לה בפ' הכותב [פ"ד ע"א] היורש את אשתו יחזיר לבני משפחתה כוכין וינכה להם מן הדמי' ומוקמי' לה כגון שהורישתו אשתו בית הקברות ומשום פגם משפחה אמור רבנן לשקול דמים וליהדר וינכה להם נמי קבר אשתו כדתניא המוכר קברו ודרך קברו כו' עד באין בני משפחה וקוברי' אותו בע"כ. וכל מה שהלותה אמה לצורך קבורתה חייב לפרוע לה ול"ד למי שהלך למדה"י ועמד אחר ופרנס את אשתו חנן אומר הניח מעותיו על קרן הצבי וקיי"ל כותיה דה"מ למזונות אבל לקבורה פלוגתא היא בירושלמי [כתו' פי"ג ה"ב] באחר שהלוה לצורך קבורה אבל באביה שהלוה לצורך קבורה כ"ע מודו התם דחייב הבעל לשלם דלא עלתה על דעתו להניח אשתו בבזיון מוטלת רגע אחד וה"ה ממה שהלותה ומה"ט נמי אין לחלק בין בפני הבעל בין שלא בפני הבעל. ועוד כל מה שהוציאה עליה בדרך מקרי שלא בפני הבעל ומה"ט אמרי' בפ' הנזקין [נ"ג ע"א] ובפ' הכותב [פ"ז ע"א] דלקבורה מזבני' בלא אכרזתא כי גנאי הוא למת להשהותו יותר מדאי ואפי' אם אין דרך משפחתה או משפחתו להקבר באותה העיר שהוליכוה שם מ"מ כיון שבקש את מלמד שלו לילך עמו הו"ל כמו לקטו הבעלי' והוסיפו עליהם דתרומתו תרומה [ב"מ כ"ב ע"א] כיון דאיכא גילוי דעת ואומדנא דמוכח דניחא ליה וחייב לפרוע לה כל מה שתשבע שהוציאה לצורך קבורתה אבל מה שבזבזה שלא לצורך קבורתה לא ישלם ודמי' האי מלתא לההוא דבני כהנים גדולים ישבע כמה הוציא ויטול [כתו' ק"ז ע"ב] ה"נ כיון דשליחותא דידי' קא עבדה דגלי' דעתי' דנייח לי' אפי' אינו מודה ישלם.
